סוכות שלי

סוכות שלי

בחג סוכות, כמה עשורים לפני שהפכתי ל"סבתא דידי",

נוספה למשפחה הקטנה שהיתה לי אז, אחרי הרבה שנות ציפייה,

תינוקת חדשה וקטנה, הבת שלי.

העולם גם אז כבר לא היה אותו עולם ישן ויציב,

שבו המשפחה היתה משפחה ואמהות גידלו ילדים בחוכמה טבעית שעברה מאם לבת.

ומצד שני, זה עדיין לא היה העולם העגול של היום,

שבו רשת האינטרנט מחברת אותנו שוב כמו בכפר קטן,

מפצה על המשפחתיות שאבדה

ומרמזת - כך אני רוצה לחשוב - על עתיד של חיבור וקשר. 

כך שהרבה לא ידעתי ולא הבנתי, וגם לא היה את מי לשאול,

אבל על עיקרון אחד היה לי מזל יותר משכל לשמור, בתור אמא ובכלל -

התבוננתי בילדה שלי גדלה, וראיתי כמה היא חדשה ושונה,

וכמה חשוב שאדע לשמור עליה כזאת ולא להפריע לה לגדול כפי שהיא,

בהתאם לטבע שלה.

"... כי תראה אשר אלפי אנשים, שסביבה אחת לכולם (...)

עם כל זה לא תמצא ביניהם שני אנשים שיהיה להם תכונה אחת.

והוא מטעם, שכל אחד מהם, יש לו מצע מיוחד, לפי עצמו לבדו (...)

ולעולם לא יוכל לקבל צורה של אדם אחר, שדומה בערכו,

כשם שהשעורה לא תדמה בערכה להחטה (...)

ולפיכך לא יצוייר לעולם, שיהיו שני אנשים בתכונה שוה."

"ודע שזהו הרכוש האמיתי של היחיד, שאסור לפגוע בו, או לשנותו.

(...) נמצא שכל מי שמשחית איזו נטיה מהיחיד, ועוקר אותה ממנו,

הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא

(...) משום שנטיה ההיא, לא יארע עוד לעולם, בשום גוף אחר זולתו".

                                                                                             

   (בעל הסולם, מאמר "החרות")

וברוח זו, אני מצרפת שיר אנימציה נפלא
עם מילים שנוגעות בדיוק באותה הייחודיות הטמונה בלב כל אחד מאיתנו.
בברכת חג סוכות שמח!
שלא נשכח שכל אחד הוא מיוחד, אבל כולנו נמצאים תחת סכך אחד.

שלכם,

סבתא דידי.

***

 

My Sukkot

During Sukkot, a few decades before I became "Safta(Gradma) Didi", after years of anticipation, a new baby joined the small family I had back then - my little daughter.

Even back then, the world was no longer the same stable world, in which a family was indeed a family and mothers raised their children with the natural wisdom passed from mother to daughter throughout history. Yet it still was not the global world it is today, in which the Internet re-connects us, almost making us once again a small village, almost compensating for that long-lost sense of closeness and familiarity, and forecasting - so I wish to imagine - a future of unity and connection.

I knew and understand little, and there was no one I could ask, and yet, more by luck than sense, I adhered to one single principle, as a mother and in general -

I watched my little child growing up, noticing how new and special she was and understood how important it was for me to keep her like that, letting her grow without my interference, according to her own nature.

"For you can see that thousands of people, with one environment to them all (…)

nevertheless you shall not find within them two who share one same quality.

And the reason for this is that each and every one of them

has a unique root substance, of his own self alone (…)

Never shall this "root substance" receive the form of another person, of similar value, just as barley shall never resemble in value to wheat (…)

Therefore never shall it be depicted that there can be two people of equal quality."

"Know that this is the individual's true possession, that must not be harmed nor altered.

Thus he who corrupts any tendency of an individual and uproots it,

causes this sublime and wondrous knowledge … to be for ever lost from the world,

since this very tendency shall never again occur in any other body but this particular one."

To follow these special words, I attach a beautiful, heartwarming  song which touches upon that uniqueness hidden deep in our hearts.

Wishing you a happy Sukkot!

Let us all remember that every one of us is special, yet we all share the same roof..

Yours truly

Safta Didi